אין הגדרה מדוייקת לאדריכלות ישראלית, בניגוד לאדריכלות יפנית לדוגמא, או אדריכלות ערבית. האדריכלות הישראלית היא שעטנז היוצר עיצוב אקלקטי השואב מכל העולמות: משרביות מהעולם המוסלמי, באוהאוס, אבן ירושלמית ושלל רעיונות נוספים מכל רחבי הגלובוס. אנשי המקצוע של חברת גלוסקא מרצפות, שהוקמה בשנת 1936 וליוותה את הבנייה הישראלית מאז ועד היום, מספרים על השילובים השונים באדריכלות הישראלית.
ישראל היא מדינת פיוז'ן בכל תחום ונושא: באוכל, באופנה, במוסיקה, באמנות, בהומור, בתרבות באדריכלות ועוד. התמהיל המיוחד של אנשים שהתקצבו יחד מכל קצוות העולם למדינה אחת, כשכל אחד מהם מביא איתו את המטען התרבותי של מדינת המוצא של אבותיו, יצר גם שילובים שקשה למצוא במקומות אחרים בעולם. רק כאן ניתן למצוא בית ליד בית, אלמנטים מזרחיים כמו קשתות או משרביות משולבות בקיר, לצד קווים מודרניים מינימליסטים, לדוגמא, ורהיטים שעברו בירושה במשפחה לצד רהיטים מאיקאה באותו הבית עצמו ובאותו חדר ממש.
האדריכלות הישראלית בת זמננו אינה נוטה לכיוון מסוים. הקו האדריכלי הישראלי נוטה להיות ישיר, חד וברור, קצת כמו הישראלים עצמם, אך שילוב אלמנטים שונים בעצוב הבית, בין אם במבנה האדריכלי ובין אם בעיצוב הפנים של הבית, נפוצים בישראל ו"השטאנץ" המקומי מרבה לשבור את עצמו.
ניתן לעצב בית בסגנון כפרי מודרני, או בית בסגנון אוריינטלי מודרני, או בית בסגנון מוסלמי מודרני וכו'. כמובן שיהיה הבדל בין העיצובים, אך להפתעתנו הרבה יהיה גם הרבה דמיון ביניהם. נקודות השוני יהיו בעיקר בעיצוב הכללי. לדוגמא: סגנון כפרי יכול להתאפיין בשימוש בעץ וריצוף חוץ ציורי, הסגנון האוריינטלי יכול להתאפיין במינימליזם יפני והסגנון המוסלמי יכול להתאפיין בשילוב קשתות אבן בכניסה לחדרים, אך כאשר נתבונן בפרטים הקטנים נוכל לראות את הדמיון, וזה, כנראה, מה שהופך את העיצוב לישראלי.
משרביות הן דוגמא טובה לשילובים הייחודיים של האדירכלות הישראלית. המשרביות הן אלמנט מוסלמי מובהק, שנעלם מנוף הבנייה הישראלית בשנים שלאחר קום המדינה וכעת הוא חוזר, ובגדול. השימוש במשרביות הפך לנפוץ עם החזרה לשורשי העיצוב המזרח-תיכוני, אך היא הפכה לפריט עיצובי נחשב גם בעיצובים מודרניים של מבני ציבור שונים ועוד, שאין בהם דבר מהעיצוב המוסלמי, מלבד המשרביות עצמן.